שמחה גדולה לנגן בצוותא. את זה גיליתי מזמן, ואת זה אני מגלה שוב ובשוב מהתלמידים שלי. הם כל כך מתרגשים להיפגש ביחד. בטח בפעם הראשונה.

כבר מהשנים הראשונות של הוראת הגיטרה התחלתי לכתוב עיבודים להרכבים בהם היא מככבת. דואטים טריאו...אפילו 5 תפקידים. גם הרכבים מעורבבים שהחיים המקצועיים הפגישו אותי איתם.  למשל, "קום והתהלך בארץ" של יאיר קלינגר,, גיטרה, כינור וקלרינט. או "no more blues" של ז'ובים, פסנתר, גיטרה, כינור, חליל. אבל לרוב עיבודים לקונצרטים של סוף השנה, בהם השתדלתי לערב את כל התלמידים. ובאיזה שהוא רצון פנימי השתדלתי להשתמש בחומר ישראלי. עברי. ואם אפשר אז לא מעכשיו. אלא בעקר מהתקופה בה חיפשו ליצור יש מאין. מה שנקרא מוזיקה עברית. לאברי, זעירא, ארגוב, וילנסקי, נרדי. 

אך כמו שאמרתי, חטאתי גם בעיבודים לשירים מניכר. גם כדי לדבר עם התלמידים בשפה היותר מוכרת עבורם. השתדלתי לגעת בחומר "קלאסי". חיפושיות, מנציני, פיאצולה. כן, וגם באך, היידן. 

בכל מקרה, פעם, בשיחה עם דלית (רייך) היא אמרה לי שאת היצירות שלה היא שולחת לנגנים בתקווה שהם יבצעו אותן. ככה, ללא תמורה. היא קראה לזה "שלח לחמך".

ואני? בעבר רציתי להוציא חוברת עם העיבודים שלי. אמנם הפצתי אותם בסדנאות שעשיתי בקונסרבטוריון גבעתיים, אך יותר רחוק מזה זה לא הלך. ואז נזכרתי במה שדלית אמרה. 

ולכן.

אני מתחיל לפרסם במדור שלי קטעים נבחרים מתוך מספר די רציני של העיבודים שעשיתי במהלך השנים. לא כולם שרדו, בעקר אלה מתקופת טרום המחשב. אבל הרוב - כן.

ואני אתחיל מאחד העיבודים הראשונים שעשיתי. משנות ה-80 של המאה שעברה. "ערב בא" של אריה לבנון, שבין היתר היה גם המורה שלי לעיבודים, ושעם בתו לילך עבדנו פעם יחד.  אני חושב שזה היה העיבוד הראשון שעיתי בחיי. הוא נועד לתלמידים בראשית דרכם. ולמרות מספר השנים הרב שעברו מאז, הוא מצלצל לא רע גם עכשיו. באוזניי, לפחות.

העיבוד השני הוא לשיר המדהים של חיפושיות "אלאונור ריגבי". זה נכתב לפני כעשור, ובו כבר אפשר לעשות מוזיקה של ממש. מיועד לתלמידים שכבר יודעים דבר מה. 

עכשיו לגבי התווים עצמם. מי שיהיה מעוניים במשהו מתוך החומר הזה מוזמן לפנות אליי, והוא יקבל ממני את התווים. זאת אמרת פרטיטורה ותפקידים. בפורמט PDF.

כמו-כן אני מפרסם כאן סרטון בו התלמידות שלי מבצעות את שני הקטעים הללו. זה צולם בתקופה הזאת, שנשאה את השם הנוצץ הזה. וששום דבר נוצץ לא היה בה, נהפוך הוא. הן, הנגניות, התכוננו לכנס ההרכבים של משרד החינוך. ובמקום לנסוע לכנס זה נגמר ככה.  

האיש שמופיע יחד עם עלמות החן נקלע לסיטואציה מכורח הנסיבות. נא להתעלם.