כן, אנחנו בגאווה ובביטחון יכולים לומר שהכלי בו אנו מנגנים שייך למשפחת הכלים של התחום הקלאסי. לא רק, אבל בהחלט גם. אולם, רק לעתים רחוקות מתקיים רסיטל נגן גיטרה קלאסית באולמות כמו קרנגי הול (לא רק בגלל הדימוי, אלא גם בגלל הצליל האינטימי שלה ), אך זהו, אנחנו שם.
דברים מוזרים
איך אנחנו מבינים שהגיטרה הקלאסית התחילה כ"underdog"? שהיא הייתה צריכה להיאבק על הכרתה ככלי שווה בין שווים? אפשר ללמוד את זה מה מושגים הזרים שחדרו לעולמה.
"...לגבי הדור הצעיר... הם חייבים לאהוב את מה שהם עושים... להקריב כל קורבן לשם כך...אף אם לא תהיה לך קרירה אמיתית - בוודאות המוזיקה תחזיר לך את כל מה שנתת לה."
היושב במרומים יודע: אני לא בן אדם דתי. ובכל זאת, יש ברשותי דברים שאני לא נפרד מהם, וזאת למרות השנים הרבות שהם איתי.
חוברות ויצירות שהפכו לחלק ממני, ממה שאני עוסק בו. תשמישי קדושה עבורי.
מה צריך בשביל להגדיר יצירה כ"גדולה". בוודאות לא הגודל שלה.
תקופה מסוימת ניגן פרנסיסקו טרגה בגיטרה תוך שהוא השתמש בציפורניים. עם הזמן הוא פחות ופחות אהב את הצליל שהן הפיקו. הוא החליט לקצר אותן, עוד ועוד, עד שנפטר מהם לחלוטין.
איך קורה שהצטערתם על כך שדבר כלשהו שלא קיים, ופתאום ראיתם אותו? או שבמקרה ראיתם משהו שלא הייתם מודעים לקיומו, ואז הבנתם שאתם חייבים אותו?
התשובה היא - ALIEXPRESS.
כפי שבאך, שחיי כבר עמוק בתוך התקופה הקלאסית, סיכם בצורה כה משכנעת את אומנות תקופת הברוק, כך גן אנטוניו דה טורס איגד וגיבש את הרעיונות שכבר נולדו לפניו לבניית גיטרה קלאסית. או ספרדית, אם תרצו.
עולם המוזיקה הקלאסית הוא עולם שמרני. מאוד. זה נוגע בטקסיות, בקודים של ליבוש, נורמות סגנוניות של נגינה, שמשתנות אבל לאט. כך גם בכלי נגינה.
כשג'והן וויליאמס, שהוכתר כנסיך הגיטרה הקלאסית על ידי המלך, אנדרס סגוביה, הוציא בשנת 1971 תקליט בשם Changes, ברומזו על תוכנו של התקליט, אנשי עולם הגיטרה הרימו גבה.
באמצע היום, בעבודה, קיבלתי סרטון ממרסלו. בהפסקה פתחתי. רואה שם שני אנשים מלווים את עצמם בגיטרות ושרים בספרדית בקצב הרומבה נעימה שנשמעה לי מוכרת משהו.
הגעתי לישראל בהיותי בן 17, ותוך ימים הגעתי לקיבוץ עין שמר. חצי שנה של גן עדן. עבדתי לידם בפלחה, מטעים, לול ומפעל הגומי. עבדתי לידם ולא איתם, כי כל אחד מהם היה יעיל פי 10 ממני בעבודה. אנשים חרוצים, מדברים במשורה. גברים חסונים ונשים מטופחות.
ימי הזום העליזים. "ימי הזום-זום." שוב אני והקולגות שלי מוצאים את עצמנו בפורמט הנלוז הזה. מי היה מאמין שכך נלמד מוזיקה? נהפוך לאפליקציה?
אחד הדברים אותם אהבנו לעשות כיהודים בגולה בה גדלתי, היה למנות שמות יהודים מפורסמים. חתני פרסים, דמויות היסטוריות חשובות, מוזיקאים ושחקנים ידועים. "כי הצלחתם - היא הצלחתנו".
זיגמונד פרויד אמר שכל בן אדם נולד עם תעצומות הנפש בגודל מסוים. יש שמסוגלים להתמודד עם אתגרים גדולים ורבים, ויש שנשברים מיד בהיתקלות בבעיה קטנה. כך גם לגבי פחדים, עומס פיזי וכדומה. ועל פי פרויד - זה מולד.
בפרקים הקודמים: התל-אביבי והנשוי הטרי יוסי ירושלמי מקבל הזמנה ממורה בעל שם עולמי לנסוע לספרד וללמוד אצלו.
1963.
ז'וזף אורשלמי מגיע לירושלים והופך ליוסף ירושלמי, אזרח ישראלי לכל דבר.
אני מניח שבמהלך חייו, כל אחד מאיתנו פגש אנשים שהשפיעו עלין באופן דרמטי. אני מתכוון לאלה שהשפיעו לטובה, כמובן. לפעמים הם נקלעים לדרכינו רק לרגע קט, ולפעמים לתמיד הופכים לחלק מחיינו. ואם במקרה פשפשתם בזיכרון ולא מצאתם אחד שכזה - ההפסד הוא שלכם.
ל פ ס ו ס,על-פי ההגדרה במילון: שגיאה בהקראת טקסט. וכמו במלים, גם במוזיקה יש שגיאות בהקראת טקסט. נדבר על אחד מהמקרים האלה, ועוד.
בעולם, בשלהי חייו, לא התייחסו לבוהק הזוהר של הכישרון שלו. והיו סיבות לכך. יותר נכון סיבה.
פעמיים יצא לי להשתתף בסדנאות למורים בהנחייתו של פרופסור יוסי ירושלמי, שם הוא פרס לפנינו את משנתו בהוראת גיטרה קלאסית. בל נשכח שיוסי הוא בעל שם עולמי, ובפרט בתחום פתרון בעיות טכניות הקשורות החזקת גוף, ידיים, פתרון לכאבים ודלקות. מאמריו בנושאים אלו פורסמו לא אחת בחו"ל.
למרות מספר רב של עיבודים שכתבתי להרכבי גיטרה שונים, וביניהם להרכבי גיטרה גדולים, אני לא "מת" על הפורמט.כן, כתבתי מדואו גיטרות, טריו, קוורטט. ועד לעשרות משתתפים. גם להרכבים שהגיטרה היא אחת המשתתפים ולא הרוב. סוג זה דווקא אני מעריך.
בצעירותי, כשניגנתי את הפוגה של באך, לה מינור בטרנסקריפציה של סגוביה, קוסטין קלנליס אמר לי: "למה אתה מנגן את העיבוד? נגנן את המקור".
את הראיון עם אנה וידוביץ קיימתי בבית השגרירה הקרואטית
ביום השישי אחד, לפני הרבה שנים. בעיניי, גם בראיה לאחור הוא עכשוי.
