איך קורה שהצטערתם על כך  שדבר כלשהו שלא קיים, ופתאום ראיתם אותו? או  שבמקרה ראיתם משהו שלא הייתם מודעים לקיומו, ואז הבנתם שאתם חייבים אותו?

התשובה היא - ALIEXPRESS.

הסינים עלו על משהו. הם גילו שבני האדם אוהבים גדג'טים. והתחילו להמציא וליצר אותם.  כל מיני, מכל סוג, סגנון, תחום החיים. הם הפכו את המגה-חנות  שלהם לארץ פלא. כושר ההמצאה שלהם מפתיע, והיזמות בתחום - ללא שום הגבלת דמיון.

נתחיל במשהו שחיפשתי.

לא פעם, כשאני לוקח לידיים של את הגיטרה של תלמיד זה או אחר, אני מגלה שכל הצלע התחתית של הגיטרה, ההיקף הגדול האחורי מכוסח. לפעמים בצורה פראית של ממש. זה קורה בעקר מפגיעת הגיטרה באזורים שלה שסמויים מן העין, החלק האחורי התחתון בגו הגיטרה. הראשון להאשים אותו זהו הכיסא עליו אנחנו יושבים. ואם הוא עשוי מסגרת קשיחה שבולטת מעל הריפוד - ב-ו-ו-ם! חוטפים שקע, מעיכה קטנה או גדולה בפס הדק והפגיע של הגיטרה. 

אבל לא רק כיסא. לעתים, כשאנחנו בחדר קטן שבו יש גם פסנתר, ושולחן, ועמודי תווים, כיסאות, קירות סמוכים... זה כמו ללכת בשטח אויב. ואז כשנגיד, מישהו נכנס לחדר, ואנחנו מנסים לזוז - BOOM!

כן, כן. גם הגיטרה שלי סבלה מכאלה, בהופעות, בקונצרטים. כשאני לא בסביבה הרגילה, או נלחץ, או סתם נרדם בשמירה. לגיטרה שלי יש סימני קרבות כאלה.

מחייכים? סובבו את הגיטרה שלכם ותבדקו את התחתית שלה. כמעט בטוח שתמצאו שם כמה מעיכות כאלה.

ואז התחלתי לחשוב איך לשפר את השמירה עליה. הבנתי שהפתרון הוא להדביק במקום הזה סרט הגנה, שיגן על המקום הזה שתמיד נמצא "בעורף" של הנגינה הפעילה ולא נמצא תחת השגחה.

ידעתי שגוף הגיטרה לא רגיש למשהו שנדביק עליו, שהרי הוא רק "הקונכייה", מבנה מהדהד ללוח התהודה והמיתרים. חשבתי גם שאסתטית עדיף להשתמש בסרט שקוף, אך לא פסלתי גם למצוא פס גומי או PVC בצבע חום. אולי הוא גס יותר, אך יגן על גוף הגיטרה טוב יותר.

ללכת לטמבוריה היה רעיון אבוד מראש. לכן פני בחיפושים לחנות העדיפה עליי, בה לרוב מצאתי את מבוקשי- Aliexpress.

אחרי כמה ימי חיפושים עצרתי על שני הדגמים הללו, האחד שקוף לגיטרה קלאסית, והשני בצבע חום, עבה יותר לגיטרה בעלת מיתרי פלדה.

אז שוב, מדובר על החלק התחתון האחורי, זה שרוב הסיכויים יפגע בכיסא או בכל דבר אחר שלא נמצא בטווח הראייה שלנו בזמן הנגינה. זה לקח מעט זמן, והינה זה מוכן. 

התוצאה סבירה, לא כל כך מרוצה מהאסתטיקה בגו הגיטרה.

אבל יודע שתמיד אפשר להסיר את הפס בלי נזק או שאריות ולנסות שוב.

וזו הגיטרה השנייה אחרי ההליך. ממש לא רע. עכשיו שתי הגיטרות מוגנות יותר. אחרי זמן מה בשימוש אחליט אם אעשה את זה גם בגיטרות האחרות.

עכשיו למשהו שלא ידעתי שאני צריך, ועכשיו שמח שיש לי.

שוב, שוטטתי בחפיצים שנשלחו לי כהצעות קנייה מאליאקספרס, ואז ראיתי את זה. 

כאילו, מי צריך את זה, נכון? ואני הבנתי שממש, אבל ממש צריך שהדבר הזה יהיה בתיק שלי.

תראו. אני רוצה שהתלמידים שלי ינגנו עם אקשן נמוך, בעקר הצעירים שביניהם. והגיטרות שמגיעות מהחנות, לרוב ובצדק, מגיעות עם אקשן גבוה. עכשיו, אין לי למי לשלוח אותם כדי להנמיך את העצם של הגשר. וגם לו היה - בסוף רק אני יודע כמה אני רוצה להנמיך. זה תלוי בכלי, בעקר בכמה טוב ומדויק הותקנו השריגים. 

בקיצור, אני משייף להם את הגשרים. לרוב זה דורש שהגיטרה תגיע אליי הביתה לכמה ימים. צריך להעמיד את העצם במלחציים ולדייק בשיוף עד המידה הרצויה. 

המתקן הזה שראיתם למעלה מאפשר לי לנעול את העצם בתוכו, וכך הליך השיוף מתאפשר גם על השולחן בכיתה, תוך שימוש בשופין או נייר שיוף גס.

אני נזכר ביוסי לוי  המנוח. הוא היה משפצר את הגיטרות שלו ושל תלמידיו ממש בכיתה. היה מנמיך הם את הגשרים, את החריצים בגשר הקדמי, מוסיף נקודות פוזיציה על גבי לוח האצבעות שלטענתו נוח יותר. 

אז היום אני יושב בכיתה בה הוא לימד בקובוץ גבעת ברנר ועושה כמוהו.

ממשיך את המורשת.

דוד בוליס

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.