תקופה מסוימת ניגן פרנסיסקו טרגה בגיטרה תוך שהוא השתמש בציפורניים. עם הזמן הוא פחות ופחות אהב את הצליל שהן הפיקו. הוא החליט לקצר אותן, עוד ועוד, עד שנפטר מהם לחלוטין. 

גם היום תמצאו נגנים קלאסיים שמעדיפים את הצליל העגול והחלק שהאצבעות מפיקות. אך מספרם קטן יחסית לאומת אלה שכן נעזרים בציפורניים. גם אני ביניהם.

אין ספק שבלאוטה, הסבתא של הגיטרה הקלאסית, ניגנו אך ורק באצבעות. אך כבר בראשית המאה ה-19 התלהטו הרוחות סביב השימוש או אי השימוש בציפורניים. בואו ננסה לדבר על היתרונות והחסרונות של שתי האפשרויות.

אפשר לומר כי ללא הציפורניים הצליל בגיטרה הוא רך יותר, חלק יותר. בנוסף, הנגינה ללא ציפורניים מאפשרת פריטה עם פחות רעשים, שהרי כשגוף קשיח כמו ציפורן נוגע במיתר רוטט-נוצרים רעשים, זמזומים וכל השאר. החסרונות של הפריטה באצבעות ללא ציפורניים מתגלות רק בהשוואה לצורת הנגינה שכנגד. 

והיתרונות של השימוש בציפורניים הם:

אפשרות לפריטה מהירה יותר כשהציפורן, קשיחה ומשויפת היטב ניתזת מהמיתרים במיידיות. 

ברגעים שנדרש גוון חד, קצבי - הוא אכן יוצא כזה (ספרדי/פלמנקו). האקורדים נשמעים באופן חד וברור. ללא ספק, הפלז'ולטים מצלצלים יותר טוב. ובכלל, אפשרויות הגיוון של הצליל המופק גדולות בהרבה מהשיטה השנייה, כשמשנים את זווית היד, האצבע...

והמינוס? צריך ללמוד איך לנגן בעזרתם כדי להקטין עד כמה שאפשר את הרעש שלהן כשהוא לא רצוי.    

אז המתמטיקה ברורה. איפה שיש יותר אפשרויות - לשם צריך ללכת. ובדרך לפתור את הבעיות.  בשבילי אין ספק בכך. והינה אני מתמקד, ומגיע לנקודה והנושא העקרי.

הציפורניים, הצורות, הסוגים ואופן העיבוד שלהם.

לציפורניים של בני האדם יש תכונות משותפות לכולם, וגם כאלה ששונות בתכלית מאדם לאדם. 

האקסיומות

1

נתחיל מן המשותף. לכל בני האדם באם מדובר באשה או גבר, האצבע (i) בקצה שלה יותר שטוחה מהקצה שבאמה, והאמה יותר שטוחה מהקמיצה. למה חשוב לציין את זה? כי זה אומר שהציפורן באצבע נחשפת לפריטה טוב יותר מאשר בשאר האצבעות, ובגלל זה מספיק רק מעט מהאורך שלה כדי להתחיל לפרוט.  וכך הלאה.

2

בגלל העובדה שלכל בני האדם האמה ארוכה יותר משאר האצבעות, זווית התקיפה שלה כלפי המיתר חדה יותר מיתר האצבעות. פרט זה חשוב במיוחד כאשר אמה ואצבע מנגנות לחילופין קוים מלודיים. מה שאומר שהציפורן שלה תוקפת את המיתר בצורה חשופה יותר. בגלל זה גם היא לא חייבת להיות ארוכה במיוחד.

3

הקמיצה: לא רק שהיא שמנמנה יותר בקצה שלה (לא בהכרח עבה יותר), ובכך חוסמת את הנגישות לציפורן שלה, אלא שהיא גם לא מספיק ארוכה למשימה אליה היא בעיקר נועדה - פריטת ארפג'יו. כשכל האצבעות מפוזרות על פני המיתרים, היא מתקשה להגיע למיתר הממוקם הכי נמוך. כך יוצא שזווית התקיפה שלה לא חדה כמו של שאר האצבעות. 

המסקנה היא שהציפורן של הקמיצה צריכה להיות ארוכה משאר האצבעות. למעט הציפורן של האגודל, פה מדובר בסיפור לגמרי אחר.  

4

אני תמיד מדמיין את האגודל כיד השמאלית של פסנתרן. יד שמאל עושה בס וחלק מהליווי, יד ימין את הליווי והמנגינה. ובמקרה שלו האגודל מנגן בשתי זוויות שונות לחלוטין משאר האצבעות. 

א. מלמעלה למטה, שזה לא מכל כך משנה, חוץ מהחשש להתנגש באצבעות שכנגד. 

ב. זווית פריטה ממש מהצד, שלא כמו שאר האצבעות שפורטות בזווית כמעט ישרה.

והזווית הזאת מחייבת אותנו להצמיח ציפורן ארוכה מאוד, כשהצד שלה הופך להיות החלק הפורט. ואורכו צריך להיות כאורך קידמת האצבע בשאר האצבעות. לעתים אף יותר, תלוי בעובי האגודל, או הרגלי הפריטה של הנגן, ז.א. מנח היד.

5

אנחנו פורטים עם חוד הציפורן. מה שנקרא באנגלית EDGE. אך ורק. גב הציפורן נועד לפריטת אקורדים. החלק התחתון, הפנימי של הציפורן-מבוטל. והשיוף שלו נועד אך ורק לחיזוק הציפורן ולא לפריטה עצמה.

מה הקשר בין חוזק הציפורן לליטוש שלה? את התשובה אפשר למצוא באופן שהציפורן נשברת. זה תמיד מתחיל מפיצול קטן או גדול של הסיבים  שלהן. שהולך וגדל עם הזמן, עד השבר. ואם נקפיד לשייף וללטש עד למירוק את כל צידי הציפורן - נבטיח היעדר נקודות הפיצול של סיביה.

 6   

ככל שהאצבע, ובהתאם לכך הציפורן, רחבה יותר, כך הצליל שמופק על ידה יהיה עשיר יותר, מלא יותר. או "שמן", על פי ההגדרה של פרופ' ירושלמי. שטח רחב יותר מיצר יותר נקודות נגיעה במיתר. כמו מקהלת גוונים, אם תרצו. 

7

אורך הציפורן תלוי במנח היד של הנגן. אם זווית התקיפה של האצבעות היא עד 90 מעלות כלפי המיתר, אזי הציפורניים יהיו ארוכות. ככל שהזווית עוברת את הנקודה הזאת, והציפורניים מתחילות "לגרוף" את המיתרים, כך הן הולכות ומתקצרות.  

מכאן - האקסיומות הן רק שלי, לכן אסמן אותן בסימנים שונים

8

הציפורן המושלמת בעיניי היא ציפורן חזקה, אבל עם קצת גמישות, אחרת הצליל שהיא תפיק עלול להיות מתכתי מדיי, קשוח. כמו אצל נגני פלמנקו. אלה, בעבר הרחוק יותר, היו מורחים על ציפורניהם דבק שהיה מתקשה והופך את הציפורן לקשה כמו זכוכית. הרגל לא משהו מבחינה בריאותית.  

9

תכונה נוספת בשבילי לציפורן מושלמת צריך להיות החתך הרוחבי שלה. הוא צריך להיות שטוח כמעט לגמרי, עם קשת קטנטנה. 

קשת רוחבית קשה בציפורן גורמת לנגינה תוך שימוש מצומצם ברוחב שלה. רק גזרה קטנה בציפורן שכזו תבוא לשימוש. זה עלול לגרום לפריטה יותר נוקשה, ובהכרח צליל דל יותר.

10

מסכן מי שיש לו ציפורני "גג". פאגודה באמצע או מעט בצד מהמרכז של הציפורן. הדרך להתנות לציפורן שכזו צורה סבירה קשה ודי מייאשת. 

11

ציפורן שלי צריכה להזכיר בצורתה את שפת האצבע. להיות מעין כתר עבורה. עם קצת הטיה שמאלה, בגלל זווית מנח היד.

הבא נסכם

מבחינה ביולוגית, הציפורן נועדה להיות כתמיכה לרקמת הציפורניים בפעולות של אחיזה וגריפה. שלא כמו אצל חתולים שעבורם זהו כלי נשקם. לכן מיסודם ציפורני אדם רכות יותר ומתכלות מעצמן. שבירתם מתחילה בפיצול הסיבים שמרכיבים את הציפורן, כשהדרך הטבעית להימנע מכך היא ליטוש פניה, מכל צדדיה, באופן כמה שיותר חלק. 

לצורך הנגינה מספיק לשייף וללטש את חוד הציפורן. וכלי השיוף צריך להתקדם מהגס (פצירה) דרך גופי שיוף ברמות חיספוס שונות, ועד לחומר חלק דמוי חגורת מכנסיים, בדומה לחידוד תער במספרות של פעם.

כל זה נועד לעזור לאצבע לפרוט במיתר. המיתר, בסופו של דבר, אמור להחליק על גבי חוד הציפורן שנמצאת בזווית חדה מאוד כלפי המיתר. שינוי הזווית משנה את צבע הצליל ואיכות הפריטה: פריטה שטוחה לגמרי מייצרת צליל מתכתי, מה שרצוי במקרים מסוימים. זווית תקיפה כהה יותר מייצרת צליל רך, וככל שזווית הפריטה מתקרבת ל-90 מעלות, האצבע מתחילה להחליק יותר מאשר לפרוט.  

עוד כמה תובנות. אל תשייפו את צידי הציפורן. זו טעות שגורמת להיצרות שלה, וזה אומר לצליל מתכתי והתנגדות הציפורן בזמן הנגינה.

אם תסגלו פריטה שבתחילתה מה שיגע במיתר זו פינת האצבע, הפינה הקרובה אליכם, שם, בנקודת מפגש של הרקמה והציפורן, כשהרקמה היא הראשונה שתיגע במיתר, וכמעט מייד אחריה הציפורן - תצליחו גם להימנע מהזמזום שהציפורן מייצרת, כשהיא פוגשת את המיתר ללא תיווך. 

!Good Luck

דוד בוליס

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.