בפרקים הקודמים: התל-אביבי והנשוי הטרי יוסי ירושלמי מקבל הזמנה ממורה בעל שם עולמי לנסוע לספרד וללמוד אצלו.

וזה מה שהוא עשה. נשא עם אשתו הצעירה לספרד, ללמוד אצל חוזה טומס בקונסרבטוריום של אליקנטה. למזלו שלו, הקונסרבטוריום הזה פעל כשלוחה של אוניברסיטת ולנסיה. וזה אמר שעם סיום לימודיו שם הוא יהיה זכאי לתואר אמן גיטרה מטעם אוניברסיטה. ובאותם הזמנים, כשגיטרה הייתה רק בחיתוליה מבחינת הכרתה ככלי נגינה אקדמי – תעודה מסוג זה הייתה ייחודית, בטח בישראל ואבל גם בעולם. בגרמניה, למשל, לא היו אז מוסדות להשכלה גבוהה בהם לימדו גיטרה קלאסית.

בהגעתו לאליקנטה, טומס לקח אותו ממש כפרוייקט אישי. ובהשפעתו הוסכם שיעשו ליוסי מבחנים בכל המקצועות, והוחלט שיש לו ידע מספיק בשביל ללמוד בשנת הלימודים האחרונה לצורך קבלת תואר מטעם אוניברסיטת ולנסיה. אך הבין גם שיצטרך להיבחן בספרדית, שפה שלא דיבר, על כל קורס מכל שנה קודמת לשנה האחרונה ללימודים. את המשימה המאתגרת מאוד הזאת הוא הצליח לצלוח. בזכות חריצותו, תבונתו,  וגם הצ'ארם היוסיירושלמי. טוב, הוא לא יגיד את זה על עצמו, זה הבנתי בין השורות כשדיברתי איתו, כשסיפר שהוא זכה לאהבה רבה מצד מוריו, שחלקם לימדו אותו את שיעורי התגבור להם היה זקוק כמעט בחינם. גם אשתו תמי הפכה לבת בית של טומס, שהייה מטבעו אדם מסוגר ולא כל-כך חברתי.

ואכן, אם חזרתו של יוסי לישראל הוא נהיה מבוקש כבר סמכא בתחום הגיטרה הקלאסית, ולמרות גילו הצעיר הוזמן להקים מחלת גיטרה באקדמיה בירושלים. לפי החשבון שלי השנה היא 1969. ממש לא מובן מאליו. שוב, על פי עדותו, היו מעט מאוד מדינות באמריקה ואירופה בהם ניתן היה ללמוד גיטרה ככלי נגינה במוסד להשכלה גבוהה.

והוא קיבל את ההזדמנות. התחיל מתלמידה אחת. "מגדה היה שמה". (ממש כמו במקרה של פרויד שהתחיל את התורה שלו מפציינטית אחת בשם אן).

צריך לכבד את העובדה, שלא רק באקדמיה של ירושלים הייתה ערות מוקדמת לגיטרה קלאסית במדינתנו הקטנה. על פי יוסי הקרן לתרבות אמריקה ישראל השפיע רבות ומוקדם מן מצופה על התפתחות הגיטרה הקלאסית בישראל. כבר בשנת 1964 לראשונה איפשרו לגיטריסטים להשתתף ולזכות במלגה של קרן שרת. ויוסי נזכר, תוך שהוא מחייך חיוך רחב, שהוא ופולק המוזכר בפרקים הקודמים, שניהם זכו בה. 250 לירות. הון. להשוואה, שלושים לירות הייתה עלות שכר דירה בירושלים.

ולא רק זה. בתחילת שנות השבעים הקרן העניקה לו מלגת אומן ללימודים בחוץ לארץ. בתקופה שמעטי מעט זכו בה: מינץ, פרלמן צוקרמן.

וכך, בין השנים 1975 – 1973 הוא למד Guildhall School of Music and Drama. אמנם לא למד גיטרה, אלא מוזיקה בכללותה. שם, בלונדון כבר התחילה הקריירה הבינלאומית שלו כנגן בהופעתו באולם Purcell Room .

--------

שנים לפני הריאיון הזה סיפר לי מישה אפלבאום על איש בשם יוסי ירושלמי, שהתחיל את הקריירה הבינלאומית שלו כנגן גיטרה והפסיק אותה בגלל הכאבים בידיים.

את האימות לסיפור הזה קיבלתי עכשיו. יוסי מספר שאולי בגלל הדרך הלא נכונה בה התאמן, הוא התחיל להרגיש כאבים בידיים. עקר בשורש כפות הידיים. וזה בלם את ההתפתחות שלו.

ואז ממש בתחילת שנות השמונים הוא עבר תאונת דרכים קשה שזעזע את עמוד שידרה שלו. וכמעט שנה אחרי זה- עוד תאונה עם אותה הפגיעה בגופו. "ברוך השם, מבחינה המוטורית אני בסדר גמור", - הוא אומר. אבל אחרי שני המקרים האלה הוא הפסיק להופיע. "פה ושם...". אבל מבחינתו, קריירת הנגן שלו הסתיימה.  

כל זה, וגם העובדה שאט, אט העיסוק העקרי שלו הפך להיות הוראה, הוא החליט לחקור את הנושא – מבנה גוף, המכניקה שלו, ובעקר ידיים, האצבעות, פלג הגוף העליון. הוא התחיל לקרוא בספרי אנטומיה, ולהשליך את כל הידע והמסכנות שאליהן הגיע לנגינה בגיטרה. כמו שהוא אומר: "גיטרה אתה יכול לקנות, כל כלי. את הגוף שלך – לא".  

וכך, עם השנים, הוא הפך ל"גורו" בינלאומי בתחום. מאמריו בנושא התפרסמו במגזינים הכי חשובים של גיטרה קלאסית ובשפות שונות. הוא הרצה, ערך שיעורי מאסטר קלאס ושפט בתחרויות ברחבי כל העולם, ארצות הברית, קנדה, ארגנטינה, קובה, ובהרבה מדינות אירופה. גולת הכותרת לעמלו בתחום – ספר שהוא הוציא בשנת 2006 "גישה מודעת לטכניקת נגינה בגיטרה". (A Conscious Approach To Guitar Technique).

לפי החיפושים בגוגל הוא נמכר ב MELL BAYוב- GOOGLE BOOKS. והמלאי לעתים סובל מחוסר.

הריאיון עם הפרופסור זרם כמים. דיברנו על המלחינים לגיטרה האהובים עליו (באריוס, ריגונדי, סור), על הגיטרות שיש לו בבית, (את המידע הוא שיחרר בחוסר רצון משהו: FLETA, MUNCH). על המלחין שכתב רומנס ספרדי, שלדעת יוסי זה היה סור בכבודו ובעצמו. ועוד כל מיני אנקדוטות.

דורות של תלמידים שיוסי גידל הפיצו את תורתו בכל רחבי העולם. טלי רוט, יורם זרביב, טל הורביץ, יהודה שרייר – המעט שאפשר להזכיר. התחרות הארצית לנגני גיטרה צעירים על שם בתו המנוחה אריאן גרמה לנסיקה מטאורית בהתקדמות הגיטרה בישראל, תוך זמן קצר ביותר. תרומתו של פרופסור ירושלמי להתפתחות הגיטרה בישראל, ולדעתי הצנועה, בעולם כולו, לא תסולא מפז.

העברית של יוסי היא לא ה-שפה, היא אחת השפות.  אתה מרגיש שהוא חושב בהרבה שפות כשהוא מדבר איתך, ולא תמיד התרגום שלו "חלק". אבל ככה זה עם הקוסמופוליטיים האלה.

בחיבה ובהערכה רבה,

דוד בוליס

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.