מחווה, השאלה, או ...

ישנו מושג באנגלית – Signature. והכוונה למהלך מוסיקלי שמזוהה עם אמן מאוד מסוים. נגיד, שיר "תחת שמי פריז" הוא Signatureשל איב מונטן. או הצטלמות של הצ'קוק כשחקן סטטיסט בכל אחד מסרטיו זהו Signature שלו, שבדיעבד רבים חיקו.

אני רוצה לדבר על שני מקרים של השאלה, או מחווה של מהלכים מהסוג הזה, מהלכים מוסיקאליים, בחלקם אידיומטיים, שנוצרו על ידי מלחינים/נגני גיטרה ידועים, והם חלק מיצירות המופת שלהם. ושפתאום המהלכים הללו מצאו את עצמם ביצירות של מלחיני גיטרה אחרים. מה זה? מחווה? או השאלה לא ממודעת?

1.

מאז היותי נער אני מכיר את הפרלוד הרביעי של וילה-לובוס. אותו הפרלוד המחווה לנהר אמזונס. בחלקו השני של הפרלוד משתמש וילה-לובוס בטכניקה מאוד ייחודית. הוא נעזר בה כדי "להזרים" את שתף מי אמזונס לאורך צוואר הגיטרה. המהלך הטכני של הקטע הזה הוא ייחודי, אידיומטי, תוך שימוש קבוע במיתר ראשון פתוח, ארבעה מיתרים סמוכים.

מאיפה זה? אטיוד מס 5 של ג'וליאני. אופוס 48. אותו אטיוד, גם הוא במי מינור. בנוי באותה הטכניקה שתיארתי. זהו מהלך ששייך לג'וליאני, “signature technique” שלו.

וזה גם המהלך של וילה-לובוס. אותו הבסיס הטכני המיוחד, אותה תנועה קדימה, משולשים ושימוש במיתר הפתוח. זה לא מזכיר, זה לא כמו, זה-זה.

מה זה? השאלה לא מודעת או מחווה? אני לא מצאתי עדות נוספת לטכניקת כתיבה זו לפני ג'וליאני. ואם העובדה הזאת נכונה – זהו מהלך ייחודי הרשום לזכותו.

והמהלך של וילה-לובוס? אם הוא בעצמו מעולם לא אמר שזה נכתב בהשראה של – זהו מהלך לא מודע...? או מודע?

2.

המקרה השני הוא השערה שלי, רק איסוף עדויות פורנזיות. לא ממש עדויות מוצקות.

Una Limosnita por Amor de Dios של א. בריוס מנגורה

זאת יצירה שנולדה משש (6) דפיקות בדלת של מקבצת נדבות אשר הופיעה על מפתן ביתו של בריוס, וביקשה נדבה "בשם אהבת האל". ממש מוסיקה תוכניתית. את ששת הדפיקות האלה ניתן לשמוע בשתי תיבות הפתיחה. הצירה המופלאה הזאת כתובה בטכניקת הטרמולו, משקל שלושה רבעים, בשני חלקים, ראשון מי מינור ושני מי מז'ור, מאוד רומנטית באווירה. זוהי יצירה ייחודית, ואפילו היום היא לא פשוטה ומפתיעה מבחינה טכנית, ההרמוניה ומיוחדות מהלכיה.  ובכל זאת, בפרמטרים הראשונים, בתפיסתה, היא מזכירה משהו מאוד מוכר, ממש מצביע על עצמו –

Recuerdos de la Alhambra, פ. טארגה.

אם כן, טרמולו, משקל שלושה רבעים, שני חלקים, חלק ראשון בלה מינור, חלק שני בלה מז'ור. מאוד רומנטי, מאוד טארגי עם הקישוטים שהוא כה אהב. גם זו מוסיקה כמעט תוכניתית, שמתארת זכרון של מקום מסוים.

ועוד משהו. בחלק המסכם ב CODA, טארגה משתמש בתוך ההרמוניה בדרגה שישית מונמכת, פה מז'ור (כשהסולם הוא לה מז'ור). מעין סיבוב פרדה מן היצירה.

וגם בריוס עושה את זה, עוד מחווה, אבל במרומז, לגדול נגני הגיטרה שפעל במעבר בין המאה ה-19 ל-20.  ממש לקראת הסיום הוא משתמש בשישית מונמכת, דו מז'ור. רק תיבה אחת, קידה אלגנטית למגדלור של נגני הגיטרה בני תקופתו, פרנסיסקו טארגה.

ומבריוס עד בריוס – לא היה כמו בריוס. בדיוק כמו מטארגה עד טארגה.

אגב, חברת נוקיה לקחה 4 תיבות מתוך ולס של טארגה והפכה אתן לצילצול ה signature של המכשירים שלה.

זה ממש פלגיאט!

דוד בוליס

יולי 2022