כל הרעש הזה… – דוד בוליס (חלק א')

כל הרעש הזה…

כבר סיפרתי פעם, בגלגולי הקודם כאחראי המדור של גיטרה קלאסית באתר PLAYGUITAR, זצ"ל, על כך שהזמנתי את אחד הקולגות שלי, פסנתרן, לקונצרט תלמידים.לא זוכר אם הוא אפילו נשאר עד סוף הקונצרט. בפגישה שלאחר מכן הוא אמר שיפה זה, ויפה זה… "אבל מה זה כל הרעשים והחריקות האלה", -הוא אמר. "ממש בלתי נסבל".

 תודו, אנחנו די רגילים לכך. גם כשלדעתנו, אנחנו נקשיב לנגן גיטרה שנגדיר את נגינתו כנקייה, באוזני כל פסנתרן שרגיל לצלילים עגולים ונקיים, זה יישמע מלא ברעשים, שריקות וחריקות.

אך זהו הכלי – גיטרה. כל נגיעת מיתר בשריג, בטח כשהמיתר רוטט. מילא מיתרי הסולו, אבל כשזה במיתרי הבס, ועוד כשהם חדשים… וגם הציפורניים, ביד שמאל או ימין, שנוגעות במיתר הנע במהירות. לגטו, גליסנדו.רעש.png

כן, הכלי הזה הוא די פרימיטיבי. בהשוואה לפסנתר או חליל הוא משאיר את כל העבודה הקשורה לניקיון הצליל לנגן.

באופן מבודח אני אומר שזה הפך לסימן ההיכר של הגיטרה, לחלק מהאפיונים שלה. זה, מה שמנוצל עד תום בסגנון הפלמנקו. ובטח בגיטרות אקוסטיות וחשמליות. הרעש שמייצר מפרט כשהוא פוגע במיתרים הופך את הגיטרה לכלי הקשה לא פחות מכלי ליווי. לא בכדי בעבר הלא רחוק הגדירו תפקידו של הנגן שמנגן הרמוניות –זה ולא רק.

כשהמחשבים התחילו לחקות כלי נגינה, המוזיקאים התלוננו שהצלילים שהמחשבים הפיקו כצלילי גיטרה היו "נקיים" מדיי, נשמעים לא מציאותיים. ואז המציאו תוספת שנקראה,שריקות ורעשים שמאפיינים נגינה בגיטרה. וכל הטוב הזה היו מוסיפים במקביל לצלילים הקונבנציונליים

טוב ויפה, אבל כל זה לא ממש מעניין אותנו, נגני גיטרה קלאסית. אנחנו מחויבים למוזיקה. נקייה ככל האפשר מרעשים שלא מבטאים אותה. חוץ מאלה הרעשים שיצרנו ביוזמתנו.

בשני המאמרים הבאים אני רוצה לדבר על הרעשים הלא רצויים שאשם בהם הכלי שבו אנחנו מנגנים, ומה יש לעשות בנידון. ועל אלה שאנחנו, הנגנים עושים בטעות, ובעבודה קשה וסבלנות יכולים להעלים.

אז למאמר הבא: כל הרעש זה: הגיטרה