חלק ב': בריאות צליל
במלחמתנו אחרי האקשן הנמוך של המיתרים בגיטרה אנחנו לעתים מצטרכים להנמיך את החתיכה הלבנה של הגשר האחורי העשויה למי מעצם ולמי מפלסטיק קשה.
פעם כבר כתבתי על חשיבות החלק הזה בגיטרה ועל החומרים מהם הוא עשוי. היום נדבר על האופן בו המיתרים נחים עליו.
בקשירה המסורתית של המיתרים הם נקשרים כך שנוצרת לולאה שסובבת סביב המיתר בטרם יעלה על עצם הגשר. הלולאה הזאת מייצרת מתח על המיתר כלפי מעלה, ובכך מפחיתה את מידת הלחץ של המיתר על הגשר. במצב הרגיל, כשהגיטרה חדשה ועדין לא נגענו בגשר לצורך הנמכת האקשן – אין בעיה. זווית הלחיצה של המיתר על הגשר חדה והמיתר נצמד היטב. אך ככל שנצר את העצם, כך יופחת הלחץ של המיתר עליה. כבר ראיתי גיטרות שהמיתר עובר את הגשר בלחץ מינימאלי כי זווית הלחץ כהה מאוד. במקרה שכזה כל ניואנס הוא חשוב, ולאחרונה ראיתי ניסיון לא רע לפתור חלק מהבעיה.
מדובר בעזר לקשירת מיתרים בחלקו האחורי של הגשר. משהו שעשוי מקוביות קטנות של פלסטיק, בהן נוקבו חורים קטנים למיתרים שעוברים דרכם. בסופו של תהליך קשירה לא מסובך אתם מקבלים מיתר שקשור ללא אותה הלולאה וכך תרוויחו עוד קצת לחץ של המיתר על הגשר. וידוע שבגיטרה קצת – זה הרבה. יותר לחץ על הגשר זה יותר סאונד לכלי. סאוד – זה אומר גם עוצמה וגם גוון.
אני מנחש שיהיו כאלה שעבורם הפטנט הזה הוא הכרחי ביותר. לכל אלה שהכלי שלהם נכנע עם השנים למתח של המיתרים, הצוואר קצת התעקם, לוח התהודה קצת התרומם, ועצם הגשר הונמך שוב ושוב עד שלא נשאר ממנו הרבה – יצטרכו או להחליף את הכלי, להסיר שריגים, להשחיז את לוח האצבעות ולהחזיר שריגים בחזרה
(במידה וזה אפשרי ובמידה ותמצאו מישהו שמוכן לעשות את זה ושאתם מוכנים לסמוך עליו), או להשתמש בפתרון הנ"ל, ולו רק באופן זמני.
כתב: דוד בוליס
הוסיפו תגובה